לפנינו מקרה של רשלנות רפואית באי התייחסות להיסטוריה רפואית של אישה בהריון.
למרבה הצער, מקרים רבים של רשלנות רפואית נובעים מטיפול רפואי שאינו מתאים להיסטוריה הרפואית של המטופל. אדם שנפגע מטיפול רפואי ויוכל להציג מסמכים וחוות דעת של מומחים שמראים כי הפגיעה שנגרמה לו היא תוצאה של טיפול רפואי שגוי או לא מקצועי, יהיה זכאי לקבלת פיצויים בגין הנזק שנגרם לו. כדי להוכיח רשלנות רפואית בבית המשפט יצטרך הנפגע לפעול על פי שלושת השלבים להוכחת רשלנות רפואית.
רשלנות רפואית באי התייחסות להיסטוריה רפואית של היולדת
במקרה שלפנינו התובעת היא אישה אשר נולדה לה ילדה עם שיתוק מוחין לאחר שבעברה קיימים כבר שני הריונות שנפסקו בחודש שמיני עקב מות העובר.
בתביעתם טענו ההורים כי המקרה שלהם הוא רשלנות רפואית בהריון מכיוון שבית החולים התרשל בתפקידו בתהליך הטיפול באם גם לקראת הלידה וגם בעת הלידה. הם טענו כי הרופאים לא התנהגו כפי שראוי להתנהג עם יולדת שמגיעה עם היסטוריה רפואית של שתי הפלות בשלב מתקדם.
התובעים טענו כי עקב רשלנות רפואית באי התייחסות להיסטוריה רפואית של היולדת, נגרם לילדתם שיתוק מוחין, ודרשו מבית המשפט לזכות אותם על כל הנזקים הנלווים לכך.
בבית-המשפט המחוזי נקבע כי בית החולים אכן התרשל בתפקידו, משום שהבדיקות שנערכו לאם, לא נערכו בתדירות הראויה בהתחשב בכך שבשני ההריונות הקודמים של האם נפטרו העוברים בחודש השמיני להיריון.
כמו כן נקבע כי היעדר הרישום של חלק מתוצאות הבדיקות העביר את נטל ההוכחה אל בית החולים, ואלו מצדם לא סיפקו את המסמכים הנדרשים.
התנהגות אשר נחשבת רשלנית בפני עצמה.
הנתבעים (בית החולים) לא הסתפקו בפסק הדין והחליטו לערער לבית המשפט העליון
בערעורם טענו כי במועד הרלוונטי לתביעת האם הייתה נהוגה בדיקה אחת ויחידה בהקשר של אי-ספיקה שלייתית (שממנה כפי הנראה סבלה האם) והיא בדיקת האסטריול.
ובהתאם, מהאם נלקחו 3 בדיקות כאלה ומספר זה תואם את הנורמה שהייתה המקובלת באותם ימים.
ואולם, האם, שהייתה בהיריון בסיכון גבוה (לאחר שתי הפלות בחודש שמיני) הייתה צריכה לקבל טיפול שונה מהטיפול הרגיל, טיפול דקדקני יותר.
בית החולים היה צריך לדאוג לבצע את הבדיקות בתדירות גבוהה יותר מהרגיל, כי הסיכון שמדובר בו הוא סיכון שהיה ידוע למערערים והיו בידם הדרך והאפשרות להתמודד אתו בדרך טובה יותר.
מאחר ששני ההריונות הקודמים של היולדת הסתיימו בחודש השמיני של ההיריון במות העוברים, היה על בית החולים לשימה במעקב קפדני ולהעבירה בהקדם לחדר הלידה לשם ביצוע מעקב קפדני ואף לצורך קביעת ניתוח קיסרי יזום לשם יילוד העובר.
אף במקרה זה הטיפול באם לא היה הטיפול המתאים.
הטיפול היה טיפול שיגרתי אשר מתאים לנוהג המקובל ביולדת רגילה.
טיפול כזה היה בלתי-הולם כשמדובר באישה בהיריון בדרגת סיכון גבוהה.
בסופו של דבר פסק גם בית המשפט העליון לטובת היולדת וקבע כי תשולם לה תוספת פיצוי כספי וכן כיסוי הוצאות משפט.
על בית החולים חלה חובה לדאוג לתיעוד של ממצאים ומסמכים רפואיים הנוגעים לטיפול בחולים
פגם ברישום רפואי מוגדר על ידי בית המשפט כנזק ראייתי שנגרם על ידי בית החולים. בבמקרים כאלו, תועבר הוכחת השכנוע אל הגופים הרפואיים.
יתר על כן, אין די בקיום רישום מסודר כנדרש, יש גם לשמר את המסמכים ולהציג אותם בעת הצורך.
ללא שימור הרישומים נמוגה כל תועלת שניתן היה להפיק מהם.
במקרים אלו שבית החולים טוען שהמסמכים נרשמו אך לא נשמרו –
התוצאה יכולה להיות העברת נטל השכנוע על בית החולים.
השאלה, האם התקיימה רשלנות רפואית או לא צריכה להיבחן לפי אמות-המידה המקובלות באותה התקופה ולפי הידע הרפואי שהיה ידוע בשעת מעשה
במקרה זה היה ידוע כי האם מצויה בהיריון בדרגת סיכון גבוהה.
היה חשש שהעוברים הקודמים של האם סבלו מאי-ספיקה שלייתית וכי העובר בבטנה עשוי לסבול מכך אף הוא, ולכן היה חשש ברור לחייו.
חששות אלו היו צריכים להשתקף בטיפול החורג מסטנדרד הטיפול הרגיל, דבר שלא קרה במציאות.
הקשר הסיבתי בין רשלנות רפואית באי התייחסות להיסטוריה רפואית לבין הנזק שנגרם לתינוקת
הגורמים לשיתוק מוחין הם רבים ומגוונים. הוכחה כי התנהגות הרופאים היא בוודאות שגרמה לנזק לשיתוק-המוחין היא בלתי אפשרית.
על כך אין מחלוקת בין המומחים.
אך סבל עוברי בזמן ההיריון יכול בהחלט להיות אחד מגורמים לשיתוק מוחין,
כך גם תשניק בזמן הלידה. שתי התופעות התקיימו במקרה זה.
הנתבעים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט כי אין קשר סיבתי בין התרשלותם לבין הנזק שנגרם לתובעת.
אי לכך, הוכח קיומו של קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעים לבין הנזק שממנו סובלת התובעת.
אולי יעניין אותך גם:
