לפנינו מקרה של רשלנות רפואית באי הפניית יולדת לבדיקה גנטית למרות הפרוטוקול הרפואי, שבמקרה הזה, אומר בבירור שעל הרופא היה לשלוח את היולדת לבדיקה. או לפחות להעמיד בפנייה את האפשרות.
בנורמה הרפואית משפטית מחוייב הרופא המטפל ליידע את מטופליו בכל האופציות העומדות בפניהם. גם אם סבור הרופא שייסרבו מטופליו לאופציית טיפול מסויימת, על הרופא להסביר את המצב ואת כל דרכי הפעולה האפשרויות. במידה ולמטופל לא ניתן הסבר וההחלטה בוצעה בשבילו, יוכל המטופל לתבוע רשלנות רפואית עקב אי הסכמה מדעת, במידה ונגרם לו נזק. כדי להוכיח רשלנות רפואית יצטרך התובע לפעול על פי שלושת השלבים להוכחת רשלנות רפואית בבית המשפט.
רשלנות רפואית באי הפניית יולדת לבדיקה
במקרה שלפנינו מדובר ברשלנות רפואית בהריון, באם שבשל בעיות פריון נכנסה להריונה החמישי רק לאחר שעברה טיפולי הפריה.
בהריון זה נקלטו שלושה עוברים. אך בשל הסיכונים הכרוכים בהריון מרובה עוברים, הומלץ לאם לבצע דילול עוברים, אך היא סרבה. אשר על כן, הופנתה למעקב הריון אצל הרופא המטפל. במסגרת מעקב ההריון הופנתה האם לבדיקת שקיפות עורפית, אשר תוצאותיה נמצאו תקינות לגבי שלושת העוברים.
מאוחר יותר נשלחה גם לביצוע סקירת מערכות מורחבת לשלילת מומים.
מממצאי הבדיקה עולה כי באשר לאחד העוברים שכונה 'עובר A' נרשמה בדו"ח הסריקה העל-קולית הערה, לפיה:
"חדר שמאלי של הלב נקודה היפראקוגנית 1 מ"מ – מופנית לרופא מטפל לשקול יעוץ גנטי ואקו-לב עובר"
האם, אשר נתקפה דאגה רבה לנוכח ההערה האמורה, מסרה לרופא המטפל את תוצאות הבדיקה אך הרופא המטפל מצידו הרגיע אותה וביטל את ההערה כ"חסרת חשיבות" באותו מפגש כתב הרופא בגיליון הרפואי הממוחשב של האם כי היא "מרגישה טוב. תנועות+ על קול תקין. אורך צואר 41 מ"מ" ובמקום המיועד לרישום תוצאות בדיקות העל-קול נרשם – "10.6 אורך צואר 41 מ"מ".
בסופו של דבר האם ילדה את שלושת ילדיה בניתוח קיסרי: בן ובת בריאים, ועוד בת שאובחנה כסובלת מתסמונת דאון.
למעשה, הרופא המטפל התרשל פעמיים
ראשית באי-מסירת מידע רפואי שלם למטופלת ושנית התבצעה רשלנות רפואית באי הפניית יולדת לבדיקה גנטית כפי שהיה מצופה ממנו על פי הפרוטוקול הרפואי.
התרשלויות אלו שללו מהמערערים את היכולת לקבל החלטה מושכלת בשאלה, האם יש צורך לבצע בדיקות נוספות? והאם להמשיך בהריון חרף הסיכונים לולד?
באשר לקשר הסיבתי בין כך שהרופא לא מסר מידע רפואי שלם לבין הנזק שנגרם בדמות הולדה בעוולה, יש לקבוע מה הייתה עמדת ההורים בשאלת המשך ההיריון לו היו נחשפים למלוא המידע בזמן.
קביעת בית המשפט המחוזי – רשלנות רפואית באי הפניית יולדת לבדיקה
בית המשפט המחוזי הניח כי ככל שהיה ניתן להורים המידע הרפואי המלא, היו הם נכונים לפנות לייעוץ גנטי שאינו פולשני ואין עמו כל חשש לנזק.
אך בשל התרשלות הרופא לא ניתן לדעת בוודאות מה הייתה עמדת ההורים לו היה נמסר להם כל המידע הרלוונטי. לכן, הוחלט להעניק לתובעים פיצוי חלקי של 20% בלבד על פי מבחן הערכת הסיכויים ועל דרך האומדנא.
לטענת ההורים, מטעם עורך דינם, שגה בית המשפט המחוזי משקבע פיצויים בסך 20% בלבד מגובה הנזק. לשיטתם, היה עליו לקבל את תביעתם ולפצותם באופן מלא בגין הנזק הואיל ונקבע שהרופאים הפרו חובתם להפנות את התובעים לייעוץ גנטי וקרדיולוגי וכן שבדיקור מי-שפיר הייתה תסמונת הדאון של התינוקת מתגלה בוודאות.
מחלוקת משפטית
סלע המחלוקת התמקד בשאלה האם הייעוץ הגנטי היה אכן מביא את ההורים לעבור דיקור מי שפיר. העדר המידע גורר העדר יכולת להחליט המוביל להעדר יכולת לדעת כיצד היו מחליטים, כך שנגרם להורים גם נזק ראייתי.
מעבר לכך, הרופא החליט שלא לידע את ההורים בדבר האפשרות של יעוץ גנטי ודיקור מי שפיר כלל, מאחר ולטענתו הוא הכיר היטב את מטופליו וידע את הלך רוחם ודעותיהם בעניין ולכן לא ראה בכך צורך.
אי הגילוי הוא פגיעה באוטונומיה של המטופלים אשר מהווה פגיעה בכבוד האדם בשל שלילת או צמצום חופש הבחירה של האדם.
טענת ההורים היא שלו היו נחשפים באמצעות הרופא למלוא האינפורמציה הדרושה להם לצורך קבלת החלטה מושכלת – היו הם מופנים לייעוץ גנטי, מבצעים בעקבותיו דיקור מי שפיר ומפסיקים את ההריון עם העובר המסויים כתוצאה מאיתור התסמונת.
הזוג הגיש ערעור לבית המשפט העליון
ביה"מ העליון קבע, בעקבות עדות המומחים, הרופא המטפל וההורים, כי במקרה זה אכן היתה התרשלות ,פגיעה באוטונומיה ורשלנות רפואית באבחון לקוי של מחלה גנטית. ופסק להורים פיצויים גבוהים יותר וכיסוי הוצאות המשפט.
אולי יעניין אותך גם:
