במאמר זה נדון בתביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי (ניתוח שאינו דחוף) ללא עריכת בדיקות מקדמיות ושהותירה את התובע נכה 100%. עיקר הדיון נסב בשאלת ההתרשלות בנוגע להחלטה על עצם קיום הניתוח ובשאלת ההסכמה מדעת.
רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי
לאחר שעבר ניתוח להסרת “Cavernous Angioma” להלן:”קוורנומה" (עיוות מולד של כלי דם המצוי במוח) אובחנו בתובע נזקים קוגניטיביים ומוטוריים קשים. בשיקום הובהר לתובע כי הנזק שנגרם לו הוא בלתי-הפיך ומומחים מטעם התובעים קבעו בחוות דעתם כי לתובע נכות בשיעור של 100%.
בית המשפט דן בשאלות הבאות
1. האם אכן היה צורך בניתוח הדחוף או שאפשר היה לנקוט בגישה חלופית לניתוח?
עולה, כי כאשר נפגש הנתבע (הרופא המטפל) עם התובע (המטופל), החליט, בלא כל אינדיקציה מקדמית לדימום או לסכנה לחייו של התובע, ואף טרם ראה את תוצאות ה- MRI, כי על התובע לעבור ניתוח דחוף.
בדיעבד מסתבר מעדויות המומחים מטעם התביעה כי לא היו קימות רשומות של ה"קוורנומה" בתיק הרפואי של התובע. הנתבע (הרופא המטפל) כלל לא חיכה לתוצאות בדיקת ה-MRI ולא התייעץ עם המומחים המפענחים את תוצאות הבדיקה טרם ההחלטה על ביצוע הניתוח.
הנתבע (הרופא המטפל) בחר שלא להתייעץ על אף שידע שמוטלת עליו חובת הזהירות במתן אבחנה נכונה לתובע לגבי מצבו הבריאותי.
2. האם נערכו בדיקות נוספות טרם ההחלטה על ביצוע הניתוח?
נקבע כי אילו הנתבעים (הרופא המטפל ובית החולים) היו עורכים בדיקות מקדמיות נוספות כגון בדיקת "אנגיוגרפיה" או לפחות היו שוקלים לבצע חלק מהן, הייתה עשויה להתגלות סיבת הנזק ובנוסף, אולי היה ניתן להמנע מביצוע ניתוח.
3. האם הובאו אופציות אחרות בפני התובע והאם הוא נתן הסכמתו לניתוח?
מעדויות התביעה עולה בבהירות כי לא הוצעו בפני התובע כל האפשרויות הראליות לטיפול בבעיה אלא אך ורק דרך הניתוח. בפני התובע היו צריכות להיות מוצגות שתי לפחות שתי אפשרויות- מעקב וטיפול תרופתי בהתכווצויות או ביצוע ניתוח לכריתת ה"קוורנומה".
המידע שנתן הנתבע (הרופא המטפל), לפיו ניתוח הוא הפתרון היחידי למצבו של התובע בשל סכנת חיים, רחוק מלהיות אמת, ורחוק מלהיות המידע הסביר שעל רופא להעניק למטופליו.
על הנתבע היה לערוך בדיקות מקדימות תקופתיות והשארת המצב הנוכחי כפי שהוא, וזאת עד לבירור מצבו האמתי של התובע. בהקשר ההסכמה מדעת, היה על הנתבע ליידע את התובע כי גם אופציה כזו קיימת לו.
4. האם הנתבע (הרופא המטפל) אכן התרשל בטיפולו? והאם קיים קשר סיבתי בין רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי לבין הנזק שנגרם לתובע?
לטענת התובעים הנתבע הפעיל לחץ על התובע לבצע את הניתוח בטענה שמדובר בעניין של חיים ומוות. התובעים מוסיפים בהקשר זה, כי להוכחת אי-הסכמה מדעת, די לראות כי הנתבע זייף את טופס ההסכמה של הניתוח ע"י הוספת פרטים בדיעבד, בדבר הסיכונים בביצוע הניתוח על גבי הטופס.
עוד טוענים התובעים כי הנתבע גם זייף את חתימת התובע.
פסיקת בית המשפט: רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי
בית המשפט קבע לאור חוות דעת המומחים כי קיימת רשלנות רפואית בשיקול הדעת של הרופא המטפל בקביעת הצורך בניתוח, באי-היוועצות עם מומחים בתחום הנוירוכירורגיה, באי-עריכת בדיקות מקדמיות נדרשות טרם הניתוח ובאי-מתן הסברים מספקים לתובע ומתן אופציות חלופיות לניתוח.
כמו כן, פסק בית המשפט כי בוצעה התרשלות במהלך הניתוח ובכלל זה גם בשינוי הגישה הניתוחית.
בנוסף, צוין כי הנתבע הפר את חובת הזהירות וחובת הגילוי החלה עליו. כשביצע אי-תיעוד ממצאים ברישומים הרפואיים.
מה ניתן ללמוד ממקרה זה?
- כמה חשוב לאסוף את כל המידע הרפואי שמתקבל במהלך טיפול מאת הצוות הרפואי.
- כמה חשוב לקבל מספר חוות-דעת מרופאים שונים, ולא להסתפק באחת.
- אם קרה לך או לקרובייך מקרה דומה, אל תמתין, פנה ישירות לעורך-דין שעוסק ברשלנות רפואית.
- רשלנות רפואית יש להוכיח על פי שלושת השלבים להוכחת רשלנות רפואית בבית המשפט.
אולי יעניין אותך גם:
