במקרה שלפנינו התרחשה רשלנות רפואית בזריקת הרדמה אפידוראלית שנבעה מחוסר בתיעוד רפואי על ידי הצוות המטפל. לא פעם, מקרי רשלנות רפואית אינם ניתנים להפרכה ע"י הרופאים המטפלים עקב חוסר ברשומות ומסמכים.
במקרים בהם הרופא או הצוות לא תיעדו כראוי את מהלך הטיפול, עו"ד אשר יוכיח שנגרם נזק למטופל ושהסיבה לכך היתה התרשלות של הצוות שטיפל בו, והצוות מנגד לא יוכל להוכיח אי-רשלנות עקב חסר ברשומות רפואיות, יזכה את המטופל לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו. זאת על פי שלושת השלבים להוכחת רשלנות רפואית בבית המשפט.
רשלנות רפואית בזריקת הרדמה אפידוראלית במהלך הלידה
המקרה שלפנינו התרחש ב21 באוגוסט 1996.
בתאריך זה הוכנסה היולדת לחדר הניתוח לצורך ביצוע ניתוח קיסרי,
מכיוון שכמה ימים לפני כן, ב9 לאוגוסט 1996 גילו שהעובר שברחמה נמצא במצג עכוז.
בחדר הניתוח היולדת הורדמה בעזרת זריקת הרדמה אפידורלית.
הזריקה ניתנה לה על-ידי מתמחה בבית החולים בפיקוחו של רופא בכיר.
לפתע במהלך הניתוח נכנסה האם למצב של דום לב ושל הפסקת הנשימה. במשיבה בוצעה החייאה, אשר ייצבה את מצבה.
לאחר סיום הניתוח וסגירת הבטן הועברה היולדת לבדיקת CT, שם נתגלה כי אוויר חדר למוחה.
מיד הועברה היולדת לטיפול בחדר לחץ, אולם הנזק אשר נגרם בינתיים למוחה היה בלתי הפיך.
התיק הגיע לבית המשפט המחוזי
באי כוחה של היולדת תבעו פיצויים מבית החולים בגין רשלנות רפואית בלידה. בבית-המשפט הוצגו מסמכים רפואיים המתייחסים ליולדת והוגשו חוות-דעת של מומחים מטעמם של שני הצדדים. בנוסף, אותם המומחים שהגישו את חוות הדעת נחקרו בבית-המשפט המחוזי בחקירה נגדית לגבי האמור בחוות-הדעת שהגישו.
המחלוקת העיקרית בין המומחים הייתה באבחון האירוע המזיק שממנו סבלה המשיבה. לבסוף, בית-המשפט המחוזי העדיף את חוות-דעתו של המומחה מטעם היולדת לגבי אופן גרימת הנזק. וקבע בפסק-דינו כי הנזק נגרם למשיבה עקב רשלנותו של הצוות הרפואי אשר טיפל בה.
בית-המשפט שם דגש לעניין זה על כך שהמשיבה לא נתנה את הסכמתה לניתוח, וכן על כך שהזרקת חומרי ההרדמה על-ידי רופא מתמחה (ולא על-ידי רופא בכיר) היא התרשלות. עורכי הדין של בית החולים התקשו להגן על לקוחותיהם עקב חוסר במסמכים רפואיים אשר הם חובתם של בית החולים לשמור ולהציג בעת הצורך.
מסקנת בית-המשפט באה לאחר שקבע כי החוסר ברישומים הרפואיים מעביר את נטל השכנוע להיעדר התרשלות לבית החולים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת היולדת, אך ההגנה החליטה לערער לבית המשפט העליון על גובה הפיצויים.
השאלות שעמדו בפני שופטי בית המשפט העליון
האם על רקע עובדות המקרה ועל רקע תהליך גרימת הנזק יש לייחס את הרשלנות לצוות הרפואי בגין טיפולם ביולדת?
הרופא המרדים הבכיר העיד כי נערכו בדיקות רלוונטיות טרם ההרדמה, אולם מסתבר שבדיקות אלו אינן מגובות במסמכים רפואיים כלשהם כלל. טיפול רשלני בפני עצמו.
עובדה נוספת שמעידה על רשלנות הצוות הרפואי היא העדפת בית החולים שלא להביא את הרופא המתמחה (שנתן את הזריקה ליולדת) להעיד בבית המשפט. אי-עדותו של "שחקן מרכזי" בפרשה מביא למסקנה של חוסר מהימנות.
נסיבות אלו גרמו לבית המשפט לקבל את טענת בא-כוחה של היולדת, ולהעביר את נטל ההוכחה בשאלת קיום הרשלנות ובשאלת הקשר הסיבתי בין התרשלות כזו לבין הנזק שנגרם למשיבה אל עורכי דינם של בית החולים.
העברת נטל השכנוע אל בית החולים
אחריותם של רופאים ושל מוסדות רפואיים לבצע רישומים רפואיים בזמן אמת ולשמור על רישומים אלה מעוגנת עתה בחוק. חוסר ברשומות רפואיות והימנעות מהעדתו של המתחה, פועלת גם היא בכיוון הטלת הנטל על בית החולים להוכיח את נסיבות המקרה ולשכנע כי לא הייתה התנהגות רשלנית בטיפול אשר גרמה לנזקה של ליולדת.
בנסיבות אלה לא עמדו בית החולים בנטל לשכנע כי לא הייתה התרשלות מטעמה.
גובה הפיצויים בגין רשלנות רפואית בזריקת הרדמה אפידוראלית
כתוצאה מהתאונה נפגעה המשיבה פגיעה קשה בראשה ואף סבלה מפגיעה מוחית. הנזק שנגרם לה משפיע, בין היתר, בכיוון היעדר ספונטניות ויוזמה, אדישות, חוסר יכולת לתכנן דברים, ליקוי בזיכרון לטווח קצר וישנוניות.
מבחינת פעולות היומיום היא אמנם קמה ומתהלכת בעצמה בבית, מתלבשת בעצמה, וחל שיפור בשליטתה בסוגרים. היא אוכלת בעצמה, אך היא זקוקה לעזרה בהכנת האוכל וברחצה.
אין מחלוקת בין המומחים שנכותה היא בשיעור 100%. מוסכם שיש לסייע לה בפעולות מסוימות כמו הכנת אוכל ורחצה, וכן בעזרה נוספת בחלק מפעולות היומיום.
לבסוף, ולאחר שבחן בית המשפט העליון את עדויות המומחים ואת החלטת בית המשפט המחוזי, החליט בית המשפט כי הסכום עליו הוסכם בעליון תואם את הנסיבות שתוארו, ואין להתערב בו. הערעור של בית החולים על החלטת בית המשפט המחוזי לא התקבל.
אולי יעניין אותך גם:
