רשלנות רפואית בניתוחים עשויה להיות מצב חמקמק: מצד אחד, המטופל סובל ממגבלה כזו או אחרת לאחר הניתוח. מצד שני, רבים מהניתוחים כרוכים בסיכונים או לכל הפחות בתופעות לוואי שכוללות כאב או חוסר נעימות לתקופה מסוימת. לכן המטופל לא תמיד יודע אם הפגיעה שהוא חש נובעת מתוצאה טבעית של ההליך הרפואי או, האם הניתוח בוצע ברשלנות רפואית? האם היה עליו לעבור ניתוח דחוף כפי שקבע הרופא? או לחלופין האם הייתה קיימת אופציה אחרת ומסוכנת פחות, ללא צורך בכירורגיה. למשל: טיפול תרופתי.
כולנו מאמינים שהרופאים מיומנים בעבודתם ולכן ידעו לבצע את ההליך הרפואי כראוי. אנחנו בדרך כלל מודעים לסיכונים העלולים לנבוע מהניתוח , כפי שטרח והסביר לנו הרופא המנתח טרם הניתוח. חתמנו על המסמך "הסכמה מדעת", בו מפרטים הסיכונים שמהם אנו עלולים להינזק, ובכל זאת , עדין קיימת האפשרות לרשלנות רפואית.
אילו מקרים ייחשבו כרשלנות רפואית בניתוחים?
כמו כל סוג אחר של רשלנות רפואית, כדי להוכיח רשלנות רפואית בבית המשפט נצטרך לפעול על פי שלושת השלבים להוכחת רשלנות רפואית: התנהגות רשלנית, גרימת נזק וקשר ישיר בין השניים. אם כן, ניתוח ייחשב כרשלנות רפואית כאשר הרופא ו/או המנתח התנהל באופן בלתי סביר ובכך לא מילא את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל וכתוצאה ישירה מכך למטופל נגרם נזק פיזי או נפשי.
רשלנות רפואית בניתוחים עשויה להיות רלוונטית למקרים שונים וביניהם:
מצב שבו למטופל נגרם נזק כתוצאה ישירה מהניתוח, מצב שבו הרופא לא קיבל את הסכמתו מדעת של המטופל לעבור ניתוח, מצב בו המנתח פעל בניגוד לפרקטיקה המקובלת (נוהל או מהלך המקובל בעולם הרפואי לכל ניתוח), מצב בו הייתה טעות באיבחון המצב הרפואי והניתוח בוצע שלא לצורך ועוד.
לדוגמא במקרה הזה של רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי בו לא ניתנה הסכמה מדעת.
שלבים של רשלנות רפואית בניתוחים
כאמור, רשלנות רפואית בניתוחים עשויה להיגרם גם בטרם הניתוח (למשל באשפוז במחלקה), גם במהלכו וגם אחריו (למשל באי מתן טיפול ראוי אחרי הניתוח). נסביר מה הם המקרים השכיחים לרשלנות רפואית בניתוחים בכל סיטואציה ונביא דוגמאות ממקרים אמיתיים שהגיעו לבית המשפט.
רשלנות רפואית לפני הניתוח
רשלנות רפואית לפני הניתוח עשויה לבוא לידי ביטוי בעיקר באי עריכת כלל הבדיקות הנחוצות בטרם הניתוח (בין אם מדובר בניתוח חירום ובין אם מדובר בניתוח בניתוח אלקטיבי) וכן באי מתן הסכמה מדעת. הסכמה מדעת היא ההסכמה שנותנת המטופל לרופא לביצוע הניתוח או ההליך רפואי, לאחר שהרופא הסביר למטופל על כלל ההיבטים של הניתוח. כך למשל באיזה אופן הניתוח עתיד להתבצע, מה המטרות של צעד פולשני כזה או אחר, מה הם הסיכונים בביצוע הניתוח ומה הן תופעות הלוואי שלו. הסכמת החולה תחשב להסכמה מדעת רק אם היא ניתנה באופן חופשי ומתוך רצונו של המטופל, אחרת הניתוח עלול להיחשב לכפיית טיפול רפואי ואפילו תקיפה.
ככל שמדובר בניתוח, הסכמתו הברורה והמפורשת המטופל היא חשובה יותר, שכן ניתוח נחשב לפעולה פולשנית יותר, המשפיע על גופו של המטופל. אי לכך אי מתן הסכמה מדעת לביצוע הניתוח עשויה להיחשב כרשלנות רפואית בניתוחים.
לדוגמא:
כך למשל מקרה שהגיע לבית המשפט עסק באי הסכמה מדעת של המנותח בניתוח אלקטיבי, כלומר בניתוח שאינו דחוף. הניתוח הנידון היה ניתוח להסרת 'קוורנומה' – שהוא עיוות מולד של כלי דם המצוי במוח. הרופא המטפל קבע שהמטופל זקוק לניתוח דחוף, מבלי שנשקפה סכנה כלשהי לחייו של התובע. הניתוח נערך ללא בדיקות מקדמיות, וכאמור גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל. בסופו של יום המטופל התובע נותר נכה 100% בעקבות הניתוח.
בית המשפט דן במספר שאלות מרכזיות: ראשית עלתה השאלה האם אכן היה צורך בניתוח הדחוף או שאפשר היה לנקוט בגישה חלופית לניתוח? נראה היה שהרופא התעלם מחובת הזהירות שלו כלפי המטופל – הוא לא חיכה לתוצאות בדיקת הMRI, לא התייעץ וביצע את הניתוח במטופל, אף על פי שזה היה ניתוח שלא לצורך.
בנוסף לכך בית המשפט בדק האם התובע נתן את הסכמתו לניתוח והאם הוצגו בפניו אופציות חלופיות במקום ניתוח. התשובה הייתה חד משמעית שלילית: הגם שהרופא צריך היה להציג בפני המטופל אפשרות של מעקב ושל טיפול תרופתי, הרופא הציג לו אך ורק את האופציה של ניתוח שיצילו מסכנת החיים שבה לכאורה הוא נתון. עם את, החולה כלל לא היה נתון במצב של סכנת חיים, והמידע שניתן לו רחוק מלהיות המידע הסביר שהרופא נדרש לתת למטופליו.
במקרה זה, כמו בכל מקרה של רשלנות רפואית, התובע צריך היה לפעול לפי 3 שלבים כדי להוכיח רשלנות רפואית:
ראשית היה עליו להצביע על התנהגות רשלנית, כפי שאכן עשה. התובע הראה שהרופא פעל באופן שונה ממה שמקובל בעולם הרפואה במקרה של 'קוורנומה' שאינו מסכן חיים. בנוסף, התובע הראה שנגרם לו נזק משום שהפך נכה 100%. בהמשך נדרש להראות שקיים קשר סיבתי, כלומר שהנזק נגרם לו כתוצאה מהתנהגותו הרשלנית של הרופא.
ואכן, בית המשפט קבע שהתקיימה רשלנות רפואית – נקבע כי שיקול הדעת של הרופא המטפל היה שגוי, הוא התרשל כשלא התייעץ עם מומחים בתחום הנוירו-כירורגיה, וכאשר לא ערך את הבדיקות המקדמיות הנדרשות בטרם הניתוח. בעצם הוא ערך ניתוח שלא לצורך. בנוסף לכך, התרשלותו באה לידי ביטוי באי מתן הסברים מספקים לתובע ואי מתן אופציות חלופיות לניתוח (אי קבלת הסכמה מדעת).
כלומר הניתוח הוא הגורם היחיד שגרם לחולה נכות 100% וזוהי הסיבה שקבע בית המשפט רשלנות רפואית.
רשלנות רפואית במהלך הניתוח
רשלנות רפואית במהלך הניתוח נוגעת לרוב למצב שבו הפרוצדורה רפואית בניתוח בוצעה באופן שגוי או לחלופין למצב שבו הרופא קיבל החלטה בלתי סבירה בנסיבות העניין. כלומר ניתן היה לנהוג בדרך אחרת כדי להיטיב עם המטופל או לשפר את מצבו.
לדוגמא רשלנות רפואית במהלך ניתוחים:
כך למשל, מקרה שהגיע לבית המשפט (פסק דין פלונית נגד בית החולים האזורי לגליל מערבי נהריה) מביא את סיפורה של ילדה בת 4 שחלתה במחלת סרטן מסוג בירקט לימפומה. התובעת הובהלה לבית חולים לאחר שהתלוננה על כאבים עזים בבטנה, עברה סדרה ארוכה של בדיקות פולשניות, טיפולים וניתוחים, שבמהלכם בין היתר רחמה נכרת (אך שחלותיה נותרו במקומן).
שנים לאחר מכן תבעה את בית החולים בטענה שכעת, בבגרותה, אין ביכולתה להרות ולהביא ילדים לעולם בשל רשלנות רפואית בניתוחים שעברה.
במקרה זה עלו שתי שאלות מרכזיות:
- האם האופן שבו התנהל הצוות הרפואי כשטיפל בתובעת היה בהתאם לפרקטיקה הרפואית הנהוגה בישראל אז, בשנים שהתגלתה המחלה?
- מהו גובה הנזק ועל איזה 'ראש נזק' הוא מתבסס – האם מדובר בכאב וסבל? הוצאות הפונדקאות, פגיעה באוטונומיה וכו'.
כדי לבחון את השאלה הראשונה, השופטת התעמקה בעיקר בתשובותיהם של מומחים רפואיים שהעידו במשפט. היא ניסתה להבין איך נהוג היה לפעול מבינה רפואית כאשר התובעת הייתה בת 4, והאם אכן הצוות הרפואי הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעת. בסופו של דבר השופטת קבעה שלפי הנורמה הרפואית שהייתה נהוגה אז, לא צריך היה לבצע ניתוח נרחב בתובעת, וכן לא צריך היה לכרות את רחמה במהלכו. לכן הרופאים הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי התובעת וכתוצאה מכך נגרם לה נזק.
בנוגע לשאלה השנייה, התובעת עתרה לקבלת פיצוי בגין מגוון ראשי נזק:
כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה, הוצאות פונדקאות, הוצאות רפואיות בגין תמיכה נפשית לתובעת עקב קשייה והליכי הפונדקאות והפסדי שכר. השופטת דנה בעילות השונות וקבעה כי:
- בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה התובעת תקבל פיצוי של 700,000 שקלים.
- בגין הנזק של פגיעה באוטונומיה שהתבסס על כך שלא ניתנה הסכמתם של הורי התובעת לכך שיכרתו את רחמה קבעה שהשופטת שהדיון בו התייתר עם קבלת ההתביעה של התובעת בעילת רשלנות רפואית.
- בגין הוצאות פונדקאות שהתובעת תידרש להוציא כיוון שאינה יכולה להרות בעצמה, התובעת תקבל פיצוי של 600,00 שקלים.
- בגין הפסדי שכר שייגרמו לתובעת כתוצאה מכך שתצטרך לשהות תקופות ארוכות בחו"ל כדי לבצע את תהליך הפונדקאות תקבל פיצוי של 70,000 שקלים.
- הדרישה לקבל פיצוי על הוצאות רפואיות בגין תמיכה נפשית לתובעת עקב קשייה והליכי הפונדקאות נדחתה על ידי השופטת.
למרות האמור לעיל חשוב לשים לב שלא כל פגיעה שנגרמה למטופל כתוצאה מניתוח תחשב רשלנות רפואית. הרפואה אינה מדע מדויק, ולעיתים חלק מהסיכונים הכרוכים בביצוע ניתוח מתממשים, כך שהמטופל נפגע או נפצע באופן כלשהו. נבהיר: כל עוד הרופא פעל בסבירות, כפי שכל רופא אחר היה פועל בסיטואציה הנתונה, הרי שלא ניתן להאשימו ברשלנות רפואית גם אם הניתוח הביא לפגיעה בגופו של אדם ובמקרים מסוימים אף למותו.
רשלנות רפואית לאחר ניתוחים
רשלנות רפואית של הצוות הרפואי יכולה לבוא לידי ביטוי גם לאחר הניתוח. בתום הניתוח המטופל לא נעשה בריא בן רגע: ראשית, לרוב אחרי ניתוח המטופל חלש, ונדרש לו זמן להתאוששות עד שיוכל לחזור לאורח חייו הרגיל. בנוסף לכך, פעמים רבות הניתוח הוא חלק מסדרת טיפולים ובדיקות שהחולה נדרש לעבור כדי לשפר את מצבו, ולכן הרופא צריך להנחות אותו כיצד לפעול מבחינה רפואית.
כך או כך, במקרים מצערים הרשלנות הרפואית של הצוות המטפל עלולה להיות גם במהלך הניתוח וגם אחריו.
דוגמה לרשלנות רפואית לאחר ניתוחים:
דוגמה למקרה כזה שהגיע לבית המשפט הוא תביעה שהגישו תובעת ובני משפחתה. כשהייתה בת 36, החלה התובעת לחוש כאבים בגב התחתון שהקרינו לירך שמאל. הכאבים המשיכו ואליהם הצטרפו גם ירידה בתחושה באיברי המין, עצירות וקושי במתן שתן.
כשהייתה בת 40 אובחנה התובעת כסובלת מגידול 'כורדומה' (סוג של גידול סרטני המתפתח מיתר השדרה, ובמרבית הפעמים מופיע בחלק התחתון של עמוד השדרה). היא נותחה בבית החולים 'מאיר', כאשר בניתוח הגידול נכרת באופן חלקי. התובעת אושפזה לאחר הניתוח, ובתום תקופת האשפוז נשלחה לביתה, ולא קיבלה מהרופא המלצה כלשהי להמשך הטיפול האונקולוגי.
התובעת ובעלה פנו מיוזמתם למרפאה בבוסטון, שבה התובעת עברה טיפול קרינתי. כששבה לארץ עברה סדרת ניתוחים בבית החולים במאכז הארץ, שבמסגרתם נאלצו הרופאים לכרות את רגלה עם חלק מעצמות האגן משמאל. התובעת הועברה לשיקום בבית לוינשטיין, ולאחר מכן שבה לביתה עד שנפטרה בגיל 46.
הנתבעים במקרה זה היו קופת החולים המבטחת, בית החולים ושני רופאים שטיפלו בתובעת. נגד הרופא שביצע את ניתוח כריתת הגידול נטען שהוא ביצע את הניתוח ללא ניסיון קודם וכן שהכריתה הייתה חלקית בלבד, דבר שעיכב את הטיפול בתובעת. בנוסף לאלה, הוא שחרר אותה מהמחלקה בלי שהנחה אותה כיצד להמשיך ולטפל במחלתה.
את הטענות הללו ביקשו התובעים לתמך באמצעות חוות דעת רפואיות שקיבלו. כך עשו גם הנתבעים, שהשתמשו במומחים רפואיים וטענו שהעניקו לתובעת טיפול רפואי מסור.
בית המשפט קבע בסופו של דבר שהרופא שביצע את הכריתה החלקית לא פעל כרופא סביר, וכי היה עליו לכרות את הגידול במלואו. קביעה זו קיבלה חיזוק כאשר המומחה מטעם הנתבעים אמר בעצמו בחקירתו שהוא היה מבצע כריתה מלאה של הגידול. בנוסף לכך בית המשפט קבע שעצם העובדה שהרופא לא הנחה את התובעת כיצד להמשיך ולפעול כדי לטפל במחלתה האונקולוגית נחשבת גם היא רשלנות רפואית.
פיצויים עקב רשלנות רפואית בניתוחים
הפיצויים שניתן לקבל בעבור רשלנות רפואית בניתוחים דומים בעיקרם לפיצויים שאפשר לקבל למעשה ברבות מהתביעות הנזיקיות על רשלנות רפואית, והם תלויים בסוג הנזק שנגרם למטופל הניזוק. קיימים סוגים שונים של נזקים ברי פיצוי, וביניהם:
- הוצאות על טיפול – פיצוי על הכסף שנדרש התובע להוציא כדי לטפל בנזק שנגרם לו כתוצאה מהניתוח.
- פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות – פיצוי על כך שבעקבות הנזק שנוצר כתוצאה מהרשלנות הרפואית יכולת ההשתכרות הנוכחית או העתידית של הניזוק נפגעה.
- כאב וסבל – מתייחס לרוב לכאבים פיזיים בגוף.
- קיצור תוחלת החיים
- נזק נפשי (במקרים מסוימים)
- פגיעה באוטונומיה של החולה
מי שקובע את גובה הפיצויים הוא בית המשפט. לרוב בית המשפט משתמש בחישובים ואומדנים כדי לקבוע את מידת הפגיעה שנגרמה לניזוק כתוצאה מהנזק, ועל פיהם פוסק את גובה הפיצוי.
נחזור לדוגמה של רשלנות רפואית בניתוחים מלמעלה:
כך למשל במקרה שהזכרנו למעלה, של התובעת ז"ל, נתבעו סוגים שונים של פיצויים. התובעים ניסו לתמך את בקשתם לקבל פיצויים שונים באמצעות הצגת תלושי שכר, מסמכים, קבלות ודרישות תשלום. מקרה זה הוא דוגמה לסיטואציה שבה הרשלנות הרפואית פגעה בתחומי חיים רבים של התובעים, ולכן הם מבקשים על כך פיצויים:
פיצויים הנוגעים להוצאות על טיפול רפואי והתנהלות של התובעת בחיי היום יום לאחר הניתוח
- טיפול סיעודי – בית המשפט קבע פיצוי בגובה 900,000 שקלים
- הוצאות בגין טיפולים במרכז הרפואי בוסטון שבו טופלה התובעת אחרי הניתוח – נקבע פיצוי בגובה 50,000 שקלים
- ביגוד ותרופות מיוחדים לצרכי המנוחה – התובעים טענו כי התובעת הייתה זקוקה לציוד וביגוד מיוחד התואם את צרכיה, כמו גם שמירה מוגברת על ניקיונו. בית המשפט לא ידע לחשב באופן מדויק את גובה הפיצויים, ולכן קבע על דרך של אומדן פיצוי בגובה 15,000 שקלים.
- פיצויים בגין טיפולי פזיותרפיה – נקבעו פיצויים בגובה 5000 שקלים
- טיפול פסיכולוגי לתובעת – נקבעו פיצויים בגובה 2000 שקלים
- הוצאות על ניידות – נקבעו פיצויים בגובה 75,000 שקלים
פיצויים הנוגעים לפגיעה ממונית של התובעים בהקשרים שאינם רפואיים אבל נפגעו כתוצאה מהרשלנות הרפואית בניתוחים
- אובדן הכנסות של התובעת ושל בעלה עד גילוי המחלה – בית המשפט לא קיבל את ראש הנזק הזה, ולכן לא נקבעו פיצויים בגינו.
- עזרה בניקיון הבית עד שובה של המנוחה לביתה לאחר הניתוח בבי"ח איכילוב – התובעים טענו שקודם לכן התובעת נהגה לנקות את הבית בעצמה. לאחר הפגיעה בעקבות הרשלנות הרפואית נאלצו לשלם על קבל השירות הזה מגורמים חיצוניים. נקבע פיצוי בגובה 50,000 שקלים
- סיוע בגידול הילדים בגלל חוסר הזמינות והיכולת של התובעת ובעלה – נקבעו פיצויים בגובה 180,000 שקלים
פיצויים הנוגעים למותה של התובעת ז"ל
- פיצוי בגין 'השנים האבודות', השנים שהתובעת לא תחייה בהן בעקבות הרשלנות שנגרמה לה – נקבעו פיצויים בגובה 750,000 שקלים.
- עזרת צד ג' לאחר פטירתה של התובעת – נקבעו פיצויים בגובה 900,000 שקלים.
- הוצאות קבורה, הלוויה ושבעה – נקבעו פיצויים בגובה 20,000 שקלים.
נזק לא ממוני עקב רשלנות רפואית בניתוחים
- לדברי בית המשפט 'בהתחשב במהלך מחלתה של המנוחה, אשפוזיה, הניתוחים שעברה ומצבה עם שחרורה לביתה ועד מותה…..' יש להעמיד את הפיצוי על סך של 1,500,000 שקלים.
אם עברתם הליך רפואי כלשהו ואתם מאמינים שקיימת אפשרות שנפגעתם כתוצאה מרשלנות רפואית בניתוחים כדאי שתפנו לעורך דין שעוסק ברשלנות רפואית. עורך דין מקצועי ידע לבחון האם ניתן לגבש עילת רשלנות רפואית, ינחה אתכם בדיוק כיצד לפעול, אילו מסמכים ובדיקות להביא, וידע מה צריך לעשות כדי לקבל חוות דעת מרופאים המומחים שיסייעו בהוכחת הרשלנות הרפואית. אף על פי שלא כל פגיעה כתוצאה מניתוח תתברר בסופו של דבר כרשלנות רפואית, עדיף לבדוק עם איש מקצוע ולהיות בטוחים.
קרא עוד:
