במקרה שלפנינו הרשלנות רפואית באבחון רעלת הריון היא איננה חד משמעית. לא בכל המקרים הרפואיים בהם נגרם נזק למטופל כתוצאה מטעות באבחון ניתן להוכיח רשלנות רפואית בהריון. יש פעמים בהם הרופא המטפל עשה את כל המוטל עליו ובכל זאת נוצרה פגיעה במטופל. ויש מקרים כמו במקרה של רעלת הריון שלפנינו, בו הדעות לגבי הרשלנות הרפואית הן חלוקות.
חשוב להבין כי על מנת להוכיח רשלנות רפואית בבית המשפט יש לפעול על פי שלושת השלבים להוכחת רשלנות רפואית.
(ע"א 93828/02 פלונית נ' רופא קופ"ח מאוחדת ובי"ח הדסה)
השתלשלות המקרים לרשלנות רפואית באבחון רעלת הריון
התובעת בתיק זה הייתה בת 27 בהריונה הראשון שהושג לאחר שלוש שנות טיפול פוריות
בשבוע ה-31 להריונה פנתה התובעת לחדר מיון יולדות בבית-החולים הדסה לאחר שחשה תחושות של נפיחות בידיים ובפנים. (מה שבדיעבד יסתבר כרעלת הריון)
לטענתה, בביקורה בבית החולים היא אף התלוננה בפני מטפליה כי היא סובלת מכאבי בטן.
בהמשך שוחררה התובעת מבית החולים ובתעודת השחרור נרשמו ממצאי הבדיקה:
"לחץ דם 130/70;
ללא סימנים מבשרי רעלת;
בטן רכה מתאימה,
עקבות חלבון בשתן,
בצקת בגפיים שהינה קלה בלבד,
ניטור העובר מתאים לגיל ההיריון."
כמו כן בתעודת השחרור נקבעו לתובעת כמה הנחיות:
לעקוב אחר תנועות העובר;
לבצע מעקב אצל הרופא המטפל, כולל מעקב לחץ דם.
לבצע "איסוף שתן לחלבון ל-24 שעות, תפקודי כליה, תפקודי כבד";
לבצע תרבית שתן.
התובעת פעלה כפי שהונחתה:
התובעת הגיעה אל קופת החולים כפי שהונחתה יומיים קודם לכן על ידי הרופאים בבית החולים. בוצעו בה מספר בדיקות ואחות הקופה רשמה את תוצאותן. לאחר מכן שוחררה התובעת לביתה.
- לטענת הרופא ההתובעת כלל לא היתה בחדרו באותו ביקור, לעומת זאת טוענת התובעת כי כן היתה בחדרו ואף מסרה לו את תעודת השחרור מבית החולים עם הוראות הרופאים לבדיקות שיש לבצע
בהמשך אותו יום חשה המערערת ברע ופנתה שוב לבית החולים.
בגיליון הקבלה בבית החולים כבר זוהתה רעלת הריון.
לראייה צוין תחת הכותרת "תלונה העיקרית":
"…רעלת, היפרדות שליה, IUFD (היא מות העובר בתוך הרחם)…"
התובעת הובהלה למיון וכמה שעות לאחר הגעתה נרשם בתיקה בין היתר:
"החולה עדיין כואבת… ירדו מים דמיים… הבחנה משוערת של רעלת הריון והיפרדות שלייה".
לבסוף נרשם "הוחלט לסיים בניתוח קיסרי". במהלך פתיחת הרחם של המערערת הוצא בן-זכר ללא רוח חיים.
הוגשה תביעת רשלנות רפואית באבחון רעלת הריון כנגד בית החולים
בגין השתלשלות הארועים הוגשה תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים וקופת החולים
אך בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של התובעת ופסק כי מאחר ולא הצליחה התביעה להוכיח שהרופא המטפל בקופת-חולים והרופאים בבית החולים כשלו באבחון ובטיפול ברעלת הריון אין בתיק זה רשלנות רפואית.
התובעת ועורכי דינה לא ויתרו, והחליטו לערער לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דן במקרה זה של רשלנות רפואית באבחון רעלת הריון
בית המשפט העליון בחן את השאלות הבאות:
1. האם בית החולים אכן התרשל בבדיקותיו ובאבחנתו את התובעת?
בבירור הנוסף, עלה כי בביקור הראשון של התובעת במיון בבי החולים אכן עלה החשד כי היא המקרה הוא רעלת היריון, אך החשד נשלל על-פי הבדיקות הרפואיות שנעשו כראוי.
בנוסף עלה לדוכן העדים עד מומחה, שטען כי בוצעו כל הבדיקות הנדרשות בנושא רעלת ההיריון. וכי הממצא בדבר "בטן רכה", אשר נמצא בבדיקה ידנית, הצדיק את שלילת החשד לקיומה של היפרדות שליה.
כלומר, הקביעה של בית המשפט המחוזי בדבר היעדר התרשלות מצד בית החולים ועובדיו בטיפול בתובעת היא מבוססת ומוצדקת.
לכן דחה בית המשפט העליון את הערעור בדבר רשלנות בית החולים.
אך מה בדבר רופא קופת החולים?
2. האם התנהגות רופא קופת החולים היא רשלנות רפואית באבחון רעלת הריון?
המסקנה שהסיק בית המשפט העליון בדבר התרשלותו של הרופא מבוססת על העולה מחוות-דעתו של הרופא המומחה שהעיד במשפט.
המומחה קבע כי על רופא קופת החולים היה לבצע ארבע פעולות עיקריות:
א. ניטור עוברי
ב. ניטור רחמי
ג. בדיקת אולטרה סאונד של ההיריון
ד. להתייחס לתלונות המערערת על כאבים, על בצקת, על עלייה במשקל ועל נפיחות.
מבדיקת הארועים עולה כי רופא קופת החולים ביצע רק את הפעולה הראשונה (ניטור עוברי) אך לא בצע את שלושת הפעולות האחרות.
כלומר, רופא קופת החולים לא ביצע את תפקידו כמצופה.
כעת, על מנת להוכיח רשלנות רפואית, צריכה התביעה לקשור קשר סיבתי בין תפקודו הלקוי של הרופא לנזק שנגרם לתובעת.
3. האם קיים קשר סיבתי בין התנהגותו הלקויה של הרופא המטפל ולנזק שנגרם לתובעת?
מעדויות העדים המומחים שהעידו במשפט עולה כי אם רופא קופת החולים היה עורך, כמצופה ממנו, בדיקה בבטן התחתונה של המערערת עקב תלונותיה על כאבים וצירים – הייתה מתבקשת המסקנה כי מתקיים אצל התובעת תהליך של היפרדות שליה. בדיקה זו כאמור לא נערכה על-ידי רופא קופת החולים אף שהיה ראוי כי תתבצע. אי לכך הקשר הסיבתי הוכח.
4. האם היה ניתן למנוע את מות העובר אילו אובחנה במרפאה היפרדות השליה?
אילו רופא קופת החולים היה עורך את הבדיקה הנדרשת בבטן התחתונה של התובעת הוא ודאי היה מוצא כי השליה נמצאת בתהליך של היפרדות, והתובעת היתה נשלחת לבית החולים באופן מיידי כדי לבצע ניתוח קיסרי והיו מוציאים את העובר בעודו בחיים.
מה פסק ביהמ"ש העליון?
לאור כל ההתרחשויות קבע בית המשפט העליון כי דין הערעור להתקבל במובן זה שהמשיב הראשון, רופא קופת-החולים, חייב לפצות את המערערת בגין נזקיה עקב התרשלותו.
הערעור כנגד בית-החולים כאמור לא התקבל.
הדיון הוחזר לביהמ"ש המחוזי על מנת לקבוע את גובה הפיצוי.
אולי יעניין אותך גם:
